פסק-דין בתיק ע"פ 12059-11-12

1.  לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטות שרון לארי-בבלי) מיום 23.10.2012 בת"פ 5198/01, לפיה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה.

2.  תחילתו של ההליך בכתב אישום בגין עבודות בניה ללא היתר, שבוצעו במהלך שנת 1999 בשכונת סילוואן בירושלים. מדובר בבניה של קירות מאבן עם פתחים לחלונות ולדלת, בשטח של כ- 24 מ"ר.

בגזר הדין מיום 8.2.04 ניתן, בין היתר, צו להריסת/התאמת המבנה, עד ליום 1.3.05.

על פי האמור בבקשה, לאחר שצו ההריסה לא בוצע במועד, התקיים הליך נוסף בעבירה של אי ציות לצו בית המשפט, ובמסגרת גזר הדין מיום 21.1.07, בת"פ 3261/07, הוארך המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 21.11.07.

3.   הבקשה הנוכחית, לאורכה לביצוע הצו, הוגשה לבית המשפט קמא ביום 14.10.2012.

בבקשה צויין כי טרם עלה בידי המערער לקיים אחר הצווים, אולם הוא עשה דרך ארוכה ומשמעותית בהליכי התכנון.

נטען כי המבנה נמצא במתחם תב"ע 11555 המקודמת על ידי עיריית ירושלים, אשר הוגשה לוועדות התכנון ביום 27.9.2005, וכי כיום התכנית איננה מקודמת על ידי העירייה. מאידך העירייה מונעת קידום תכניות עצמאיות באזור.

לטענת המערער, הוא פנה לאדריכל להכנת תכנית, אך נוכח דרישות ועדת התכנון להגשת תכנון כולל לכל המתחם, טרם עלה בידו לסיים מלאכה סבוכה זו. האדריכל שוקד בימים אלה על קבלת הנחיות להמשך התכנון שנעשה עד כה.

לדברי המערער, הוא לא ישב בחיבוק ידים אלא פועל להכשרת המבנה, אך בשל התארכות ומורכבות הליכי התכנון, טרם עלה בידו לעשות כן. לטענתו, ניתן להכשיר את המבנה תוך פרק זמן קצר יחסית.

4.  בית המשפט נתן החלטה לפיה "נוכח העובדה שהתכנית עליה מבוססת הבקשה נמחקה, הבקשה נדחית".

5.  בדיון לפני טוען המערער כי בית המשפט קמא טעה עת דחה בקשתו מהנימוק שהתכנית עליה מבוססת הבקשה נמחקה.

לטענת המערער, המבנה נמצא במתחם תב"ע 11555, אך התכנית אינה מקודמת כיום על ידי העירייה, משיקולים שלטענתו "רחוקים מרחק שמיים ארצה מעולם התכנון והבניה ובכך המשיבה מונעת בזדון מהמערער ושכניו להכשיר את עבירות הבניה".

לטענת המערער, אין לו כל שליטה לגבי קידום התכנית, והוא אף חסום מהגשת תכנית משלו, והוא תלוי לחלוטין בעיריית ירושלים. למרות זאת המערער מנסה לקדם תכנית משלו.

לטענת המערער, תכנית 11555 לא נמחקה אלא היא ממתינה לשיבוצה לדיון לפני הועדה המחוזית לתכנון ובניה, לאחר שקיבלה אישור עמידה בתנאי סף.

לפיכך מבקש המערער לקבל את הערעור ולהאריך את מועד כניסת צווי ההתאמה לתוקף לתקופה של 12 חודשים לפחות.

המשיבה טוענת כי העירייה אכן ניסתה לקדם תכנית 11555, והמליצה לוועדה המחוזית לאשר את התכנית, אך הוועדה המחוזית איננה מוכנה לאשר תכנית זו ולכן מאז 2009 התכנית איננה מקודמת. לטענתה, תכנון אחר, שעדיין אינו קיים, יכול להמשך שנים רבות. נכון לעכשיו השטח בו מדובר הוכרז "גן לאומי", וכל עוד לא תבוטל ההכרזה, לא יוכל גם המערער עצמו לקדם תכנית כלשהי.

עוד הוסיפה כי לא ניתן לקדם תכנית נקודתית, להבדיל מתכנית כללית, שכן התכנית צריכה לכלול מדרכות, דרכים, שטחים ציבוריים, מבני ציבור ועוד.

לדברי ב"כ המשיבה, כרגע אין "קצה חוט" בכל הנוגע להכשרת המבנה, ואין הצדקה לתת אורכה.

6.  המסגרת הנורמטיבית לבקשה הנוכחית הינו סעיף 207 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, לפיו בית המשפט רשאי להאריך מועד שקבע לביצוע צו הריסה "אם ראה טעם לעשות כן".